קשר עין הוא הבסיס למשיכה, חיבור, ויצירת ניצוץ.
מי שמכיר אותי יודע שהחשיבות שאני נותן לקשר עין היא הרבה יותר מהמילים שאנחנו בוחרים להשתמש..
אז כמה מילים על בחירה של מילים:
"מילים הן בסך הכל תרגום סדוק של המיקס בין המחשבות לרגשות שלנו"
עכשיו ברוב המקרים המחשבות והרגשות שלנו יכולים להיות מנוגדים לכן מה שיצא בפועל זה מילים ללא כוונה ברורה
אז אם הייתם חלק משיחה ופתאום שמתם לב שיש אי התאמה בין שני דברים שבן אדם אומר במשפט, סביר להניח שמדובר בקונפליקט פנימי של האדם שממול.
(מין סוג של מצב שאדם לא סגור על "מקור" ההתבטאות שיותר מתאים לו באותו רגע..
ייתכן גם שמדובר בדילמה בין אמירה המייצגת אותי או אמירה שיכולה לייצג לדעתי הצלחה באינטראקציה – מה הצד השני רוצה לשמוע)
אז עכשיו שאתם יודעים למה להקשיב למילים מבחינתי זה הברירה האחרונה, אנחנו יכולים לגלוש לעיניים ולראות מה יש להן להציע לנו.
בעיקר עכשיו שאנחנו בתקופה שגם ככה חצי פרצוף עם מסכה ואנשים מנסים להימנע מקשר עין כדי "בטעות" לא לומר שלום לאנשים מחשש להדבקה.
פתאום בחודשים האחרונים כל השפה הזאת שנקראת "קשר עין" הפכה לכל כך שימושית.
פתאום בלימודים, בעבודה ובכל מקום כרגע כל קשר עין שהיה בעבר כמו "ערוץ תקשורת" הפך להיות *"צפייה באדם" דרך מסך.
ותנו לי לגלות לכם נושא מעניין, בכל תקופת הקורונה יצא לי לראות שהקושי הכי גדול של אנשים זה לייצר אינטימיות "חיבור פרטי" עם הצד השני.
- חיבור פרטי הינו מצב בין שני אנשים בסביבה עם עוד אנשים והשיח בניהם וכל הפוקוס שלהם הוא בעצם אחד על השנייה זאת אומרת שאפילו שיש סביבכם עוד אנשים הם לא ירגישו חלק מהשיחה ולא רק שלא ירגישו חלק מהשיחה הם ירגישו אפילו לא קשורים.
ואותם אלו עם החיבור הפרטי ירגישו שהם בערוץ אחר וסגור שאף אחד חוץ מהם לא לוקחים חלק ממנו,
ניתן לזהות ברגע שאותם שניים מאבדים אוריינטציה בסיטואציה.
אז איך נוצר מצב שכזה בעצם?
מבט מייצר לנו משמעות אם אסתכל לאחד ממכם על היד למשל אתם ישר תסתכלו לראות שאין לכם כלום על היד כי מבט מייצר את המצב הזה.
אז מה יקרה אם המבט שלי יהיה מכוון על העיניים שלכם?
ניחשתם יפה כל הפוקוס שלכם יהיה עליי ועל עצמכם.
(דוגמה מעניינת היא לראות שלרוב מורים לא מצליחים לייצר ריכוז ופוקוס עם כל הכיתה בדיוק בגלל הסיבה הזאת שהקשר עין שלהם לא ממוקד על העיניים של כולם אלא "הסתכלות מרחבית" זאת אומרת במקום על העיניים של אנשים, ממוקד על הכיתה והמרחב הכיתתי)
זה השלב הראשון.
השלב השני הינו סוגים שונים של מבט.
יש כמה סוגים של מבטים ו-"הכתוביות" של הקשר עין עצמו זה בעצם כל שרירי הפנים שלכם.
ככה יכולים לראות את המצב הרגיל של האדם ממול.
מבט חודר – מבט מאוד ממוקד על העיניים באופן ספציפי, אם למשל העיניים שלנו הם מצלמה אז לעשות זום אין ספציפית על העיניים של הצד השני עם "פינג פונג עיניים" (מעבר פוקוס בין עין לעין)
• תכלית – מעבר לשיחה ממוקדת באובייקט אחד בלבד, רומנטיות, אינטימיות, הוויה משותפת שלא יכולה כל כך בקלות לעבור דרך מילים. ניתן לזהות גם ברגע שיש חיבור עמוק בין שני אנשים, במצב שכזה לעמים משלימים את המילים אחד של השני או נותנים אינטרפרטציה אישית לנאמר מהצד השני כדי להראות לצד השני שההבנה בניהם עמוקה ומשמעותית יותר מסתם שיחה.
סימני זיהוי: מזכיר קצת "חלום בהקיץ כלפי אדם ספציפי במקום אובייקט" – מין ניתוק קצר של אדם מהסביבה, קשר מטושטש עם הסיטואציה הקולקטיבית, יש שיגידו שמדובר במעבר של אדם ל"פנטזיה חזותית" באותו רגע אדם מתקשר מתוך הפנטזיה.
שמדובר בפנטזיה הדדית שני הצדדים שקועים אחד בשני, הדימויים והמתרחש בסיטואציה מושפעים אחד מהדמיון של הצד השני (ראפור בדמיון)
מבחינת גוף –
כל הגוף יהיה מכוון כלפי אדם ספציפי, הרגליים יהיו מופנות לאדם כמו חץ שמצביע על מוקד העניין, גם הכתפיים, והצוואר/ראש.
הסנטר –
יהיה טיפה שמוט סוג של להבליט את הקשר עין יותר מאת כל הפרצוף זאת אומרת סוג של למקד את האדם בעיניים שלכם.
מרחק פיזי –
יצטמצם לאט לאט והמבטים יתקרבו אחד לשני.
גבות ומצח –
לא ישתנו הרבה במהלך האינטראקציה לרוב יהיו סטאטיים על תגובה ספציפית.
מבט תיאטרלי – הקצנה של רגשות דרך הבעות פנים, הבעות המייצגות תגובה רגשית בולטת כלפי הנאמר מהצד השני.
• תכלית – מייצר מרחב מאפשר לטווח רגשות גדול יותר, פתיחות, וסחיפה של הצד השני לתקשורת ילדותית (שטותניקיות, תקשורת שנותנת במה לילד שבתוך שניכם)
סימני זיהוי: שינויים בולטים בהבעות הפנים לרוב גם ווקלית למשל אם אתם מתרגשים מאוד יהיה קל לשים לב לזה לפי הקצב שיחה שלכם.
מבחינת גוף –
תזוזתי מאוד, דיבור עם ידיים, לרוב מואשמים בהיפר אקטיביות. גוף יופנה לדומיננטיים ב"קהל" שבסיטואציה ולמוקד העניין הנבחר.
הסנטר –
מורם למעלה לא פחות מ90 מעלות ברוב הזמן
מרחק פיזי –
לרוב יהיה מרחק 1-3 מטרים – מהצד זה יראה כמו "הופעה" לכן המרחק כדי שיהיה מרחב תנועה ותזוזה וכדי שכל "הקהל" בסיטואציה יוכל לראות ולהיות חלק.
גבות ומצח –
לרוב מאוד תגובתיים לסיטואציה גבות ומצח יעלו וירדו באופן מובהק לפי היחס הרגשי לנאמר בסיטואציה.
מבט מכיל – מבט אשר ממוקד בחוסר שיפוטיות מוחלט, מבט המשדר הרבה סקרנות ועניין כלפי הצד השני, מבט שמושפע מהחוויה שחווה הצד השני ולא מושפע מהמילים או המבנה הלשוני של המשפט
• תכלית – מבט אשר גורם לצד השני להרגיש אפס שיפוטיות ורצון לשתף אתכם בכמה שיותר, החוויה של הצד השני הינה שהם אטרקטיביים ומסקרנים וזה מה שמעודד אותם לשתף יותר ויותר.
סימני זיהוי: לרוב אנשים שאוהבים להפנות את זכות הדיבור לצד השני ויותר להקשיב, אותם אנשים ימנעו מריבים וויכוחים הם ימנעו מלתת ביקורת והם יראו מאוד חברותיים ומזמינים לתקשורת איתם.
מבחינתי גוף – לא יעברו את המרחב האישי של האדם שממול.
מהצד זה יראה קצת כאילו הם "מעודדים" את הצד השני, התנועות שלהם יהיו יותר עדינות ואיטיות ויותר קרובות למרכז הגוף שלהם ופחות מופנות החוצה בהפגנתיות (כמו התיאטרלי למשל)
הסנטר – מבחינת הסנטר הוא יהיה לרוב או למטה מדיי פעם כדי לא להביך את הצד השני במידה והוא/היא נפתחים רגשית בצורה שיכולה להביך אותם.
מרחק פיזי – המרחק ישתנה לפי רמות הקרבה ולרוב יתקרבו אליהם לפני כי הם מדברים בנועם ושלווה ושקט יחסית, לכן הצד השני יתקרב יותר גם כדי לשמוע אותם וגם כי הם לא מאיימים על הצד השני.
גבות ומצח – גבות יהיו כלפי חוץ מבט מאוד חברותי גבות רפויות יותר ולא מקווצות וגם המצח, חוץ ממצב שמתואר בפניהם משהו קשה ואז הם "יעתיקו" לא במודע את אותו מבט שיש לצד השני על מנת להזדהות וככה הם בעצם חווים את הרגשות של הצד השני בנוגע למדובר בניהם.
בגדול יש עוד כמה וכמה סוגי מבטים אך הם פחות אפקטיביים.
לאחר שלמדנו על הסוגים הכי אפקטיביים כדאי לתרגל אותם בנפרד ולשפר את היכולת שלכם לייצר את אותם מבטים ולהשפיע איתם.
נקודה סופר חשובה זה שלכל אחד יהיה סוג מבט שהוא מתחבר אליו יותר שהוא יותר "טבעי" לו ולכן חשוב לבדוק ולגלות איזה סוג מבט טבעי לכם ברמה ספציפית.
אין מבט אחד יותר טוב מהשני יש מבט שהוא יותר מותאם לאדם והוא יהיה הכי אפקטיבי עבור אותו אדם.
אותו מבט טבעי של אותו אדם ישדר אותנטיות ויגרום גם לכם להרגיש שאתם "יותר אתם" בסיטואציות ושהמילים והווייב שלכם ייצגו את מי שאתם בצורה יותר מדויקת.
ברגע שאנו יותר מבינים איזה מבט יותר מאפיין אותנו ולומדים ליישם אותו הוא יכול לשמש אתכם כפתיח של קו תקשורת עם אדם עוד לפני המילים.
למשל במידה ואתם תיאטרליים ואתם מחייכים לבחורה או עושים לה מבט מצחיק והיא מחייכת, נוצרה פה כבר תקשורת בניכם לגשת לשם זה כבר לא "לפתוח שיחה" זה להמשיך אותה מהמבט והחיוך ההדדי של שניכם.
נקודה מאוד חשוב זה שמרבית האנשים כאשר יש להם "מפגש בין מבטים" ביום יום מבושה משפילים מבט – "שלא יחשבו שאני ווירד"
להשפיל מבט זה כמו להתקשר לאדם ולנתק לו בפנים בדיוק שהוא עונה לכם!!!!
בן אדם ממוצע חווה התנגשות בין מבטים לפחות 3 פעמים ביום.
וברוב המקרים באזור ה80% מהאנשים ישפילו מבט ברגע שזה מתרחש.
מי שקורא את המאמר הזה שיבין שברגע זה להישאר ב80% זאת החלטה אקטיבית ומודעת שלכם.
מרגע זה יש לכם את ההזדמנות להיות ב20% שמפתחים קשר עין ויוצרים חיבור עם הסביבה.
חשוב לציין גם מה לא לעשות,
מבט ממושך וסטאטי הכוונה לא דינאמי ותזוזתי יכול לייצר בלבול וחוסר הבנה של הסיטואציה אצל הצד השני לכן עדיף שהמבט הראשוני בעיקר אם הוא משמש כפתיח לסיטואציה ייצג את הכוונה שלכם זאת אומרת אם אתם רוצים להכיר את הבחורה למטרות רומנטיות אז חיוך חמוד יכול להעביר את המסר, במידה והיא משיבה חיוך ומבטים זאת אכן התחלה טובה.
מה קורה עם הצד השני משפיל מבט??
אחלה שאלה ייתכן שמדובר בשני מצבים שונים.
- שהיא אכן לא בעניין/יש לה בן זוג/לא פנויה רגשית/לא בסדר עדיפויות שלה וכו
- שהיא ביישנית והאינטימיות הזאת מביכה/מתקדמת/פולשנית לה מדיי.
בשני המצבים אפשר לבדוק האם המבטים שלכם שוב נפגשים או לא.
ניתן לגשת ולהוסיף למבטים משפט מילולי ולראות איזה אחד מבין שני הסעיפים נכון.
בנוגע לסעיף 1 אם זה המצב אז לכבד! יש מספיק סיטואציות ומבטים שתרצו וירצו להתחבר אתכם.
בנוגע לסעיף 2 אפשר להמשיך שיחה מילולית ולראות את מידת הנכונות שלה להמשיך אתכם את השיחה.
מומלץ גם להתחבר למובכות שלכם בסיטואציה ולא "להצניע" אותה במידה ואכן היא ביישנית או מובכת.
להתחבר למובכות שלכם גם יעזור לה להרגיש הזדהות בסיטואציה וחיבור אתכם כי אתם למעשה חווים את אותה חוויה ובמשותף.
אז עד שהמבט החודר שלי והמבט שלכם יפגשו אני מאחל לכם לפגוש אנשים דרך העיניים לפני הפה…גם ככה הולכים עם מסכות וכל מה שנשאר זה עיניים =)